javax_slr (javax_slr) wrote,
javax_slr
javax_slr

17.9.1939 - 22.6.1941 זיכרונות של יוסף ליטבק. קהילת מלינוב בראשית הכיבוש הסובייטי

באחד בפברואר 1940 הוחלף באזורנו הממשל הצבאי בממשל אזרחי. היה זה לאחר "משאל העם" שנערך בשטחים שסופחו לברית המועצות בעקבות חלוקת פולין בין ברית המועצות וגרמניה. באותו משאל הצביעו כרגיל למעלה מ99%- מכל בעלי זכות ההצבעה בעד הסיפוח.
כל התפקידים החשובים באדמיניסטרציה האזרחית החדשה, גם במקום הקטן כבעיירה שלנו, נמסרו לפקידים שהובאו במיוחד מאוקראינה שמעבר לגבול הישן (הגבול שבין פולין לרוסיה לפני 1.9.1939). רק לתפקידים פחותי ערך, טכניים
בעיקרם, נתקבלו פקידים מקומיים, פרט למשרד האזור של המפלגה, בו לא ניתנה דריסת רגל לאנשים מקומיים.
אם כי, לכאורה, אין לשפוט מהנעשה בעיירה קטנה כמלינוב על מדיניות המשטר, נראה לי, כי כל מי שנזדמן לו להכיר את המשטר הסובייטי מקרוב, יסכים כי קשה להניח שבהרכבת האדמיניסטרציה בשטחים שסופחו לרוסיה היה מקום לתופעות מקריות ויוצאו דופן וכי הדבר לא בוצע בהתאם למדיניות מפורשת והנחיות ברורות ומפורטות מן המרכז. יש על כן לדעתי, ללמוד גם מן התופעות שהייתי עד להן במלינוב על המדיניות וההנחיות שעמדו מאחוריהן.
הממשל הצבאי הקים רק גוף אחד מקומי: מועצה כפרית (למלינוב היה סטטוס של כפר). מועצה זו היתה במידה רבה גוף פיקטיבי לצורכי תעמולה בלבד וגם בשטח זה של תעמולה שמשה זרוע מבצעת של המפקד הצבאי במקום. היא שדאגה להבטחת השתתפותם המלאה של כל תושבי העיירה ב"משאל העם" על הסיפוח. מועצה כפרית זו הורכבה מקומץ הפעילים הקומוניסטים היהודים במקום, ואליהם צורף אוקראיני אחד פועל בטחנת הקמח המקומית, בור ועם הארץ שמעולם לא השתייך למפלגה כלשהי ולא התעניין בפוליטיקה. כראש המועצה המקומית נתמנה קומוניסט יהודי, יהודה מוהל, איש השומר הצעיר לשעבר שעלה ארצה ב1929- וחזר לפולין כ4- שנים אחרי כן לאחר שגורש מן הארץ בעוון פעילות קומוניסטית. לפני גירושו היה שנה במאסר, עם שובו לפולין לא חזר למלינוב, השתקע בוורשה, המשיך בפעילות קומוניסטית, נתפס ונידון ל6- שנות מאסר. לאחר שריצה 4 שנים שוחרר לרגל חנינה כללית כחודש ימים בלבד לפני פרוץ המלחמה בין פולין לגרמניה באחד בספטמבר 1939. אחרי שחרורו חזר לעיירת מולדתו וכאן "זכה" לראות בהתגשמות חלומותיו, אלא שנתאכזב מהר מאד כפי שנראה להלן.
משהוחלף הממשל הצבאי בממשל אזרחי נתנו כנראה מגבוה הוראות חדשות, אשר להרכבת השלטון המקומי ולבחירת אנשים מקומיים לשרות המדינה. נתמנתה מועצה כפרית חדשה, שבראשה הועמד הפועל האוקראיני הנ"ל. הקומוניסטים היהודים סולקו כולם באמתלה שהם "ציוניים" לשעבר. יתר-על-כן גם נפסלו לא רק לשמש נציגי האוכלוסייה, אבל גם לשרות ממשלתי כל שהוא (כלומר השלטון החדש התעלם לגמרי מן העובדה שבשנים האחרונות לפני הכיבוש הסובייטי כבא לא היו הבחורים הנדונים ציונים, כי אם קומוניסטים פעילים, ואף סבלו וישבו בבית הסוהר למען הקומוניזם). יתכן גם כי פעל כאן שיקול שלפני הכיבוש הסובייטי לא הייתה מפלגה קומוניסטית בפולין מוכרת על ידי מוסקבה, כי היא פוזרה לפני כן באשמה שלשורותיה הסתננו הרבה פרובוקטורים ולמעשה היה כל קומוניסט לשעבר חשוד כפרובוקטור, מה גם שהבחורים הנ"ל באמת היו פעם ציונים ובעלי ייחוס משפחתי בלתי פרולטרי. היה משום לעג הגורל בעובדה שאותו קומוניסט יהודי שישב חמש שנים במאסר בעוון פעילות קומוניסטית לא יכול היה לקבל עבודה כלשהי למחייתו במשטר הסובייטי והתקיים בעזרת תמיכה חשאית מאביו שהיה שוחט והתקיים בעצמו באותו זמן בדוחק רב משחיטה בלתי לגלית. בסופו של דבר לאחר השתדלויות רבות קבל הבחור עבודה כמלווה בקר שנלקח מידי האיכרים במסגרת אספקת חובה. (לימים אחרי המלחמה, הצליח שוב לעשות "קריירה" בפולין הקומוניסטית ונתאכזב שנית – לפי מכתבים שנתקבלו אצל אחיו בארץ הוא מחכה כעת לתורו לעלות ארצה).
למועצה הכפרית החדשה נתמנו, כלומר "נבחרו" פה אחד, לפי הצעת נציג השלטון 12 איש, ביניהם רק נציג אחד של האוכלוסייה היהודית, על אף העובדה שהיהודים היוו כ50%- מכלל האוכלוסייה. נציג יהודי זה הייתה אישה יהודייה – דינה הולצהקר – שנבחרה לתפקיד, כנראה בזכות היותה בלתי מפלגתית בעבר ובזכות היותה גם אסירה לשעבר, אלא שהיא לא "ישבה" עבור קומוניזם, כי אם עבור עבירה פלילית: היא חטפה שטרות שלה מידיו של אדם – צ'כי נוצרי – שהלווה לה כסף וזרקה אותם לתנור לעיניו ובביתו. היא גם לא היתה בעלת "ייחוס פרולטרי" כי אם חנוונית. לפני כן בצעה מעשה הונאה ביחס לחנוונית יהודיה אלא שההיא העדיפה להתדיין אתה אל הרב ולא לפני ערכאות הגויים.
על כל פנים היתה זו אישה בעלת שם רע בכל חוגי האוכלוסיה. קשה כמובן לקבוע אם נעשתה בחירה זאת מתוך צרות מוח בלבד, או מתוך בוז ולעג מכוונים כלפי האוכלוסיה היהודית.
מצבה הכלכלי של האוכלוסיה היהודית היה בכי רע. כאמור לעיל היו יהודי העיירה חנוונים זעירים, בעלי מלאכה, עגלונים וקצבים. פרט לרוקח אחד לא היו בעלי מקצועות חופשיים אלא אם למנות על מקצועות אלה שני שוב"ים (שוחטים ובודקים) וארבעה מורים ו"מלמדים."
עם הכיבוש הסובייטי נסתם מקור כל הפרנסות היהודיות. החנויות כולן נסגרו לאחר מכירת כפייה מבוהלת תוך ימים ספורים. המשיכה להתקיים רק חנות "כל בו" אחת אשר נוסדה בשנים האחרונות של השלטון הפולני ע"י פולנים נוצרים לשם התחרות עם המסחר היהודי עם שלט "חנות נוצרית" ובסיסמת "שלנו - אלינו" השלט הוחלף, החנות הוכרזה כממשלתית ושמשה מעתה, להלכה, מקור אספקה יחידי של סחורות צריכה כלשהן לאוכלוסיה. להלכה – מפני שלמעשה היא ספקה לחם ומנות זעומות של מוצרי צריכה ראשוניים בלבד. מרבית הסחורות, במידה שהגיעו נמכרו רק לפי תלושים, אשר נתנו לפקידות הסובייטית בלבד.
החייטים היהודיים נאלצו להתארגן בקואופרטיב, אשר עבד על פי הזמנות ממשלתיות. היות והיתה חובה לעבוד גם בשבתות, ואף ביום הכיפורים, פרשו ממנו כמה חייטים קשישים ונותרו מחוסרי עבודה, כי לא היה להם לא דורש ולא דואג. העגלונים עבדו חלקית עבור הרשויות הממשלתיות השונות, אלא שמספר ההובלות פחת בהרבה ושכרם היה זעום. כ20- צעירים וצעירות התקבלו למשרות פקידותיות נמוכות במשרדים החדשים, כ80%- מן האוכלוסיה היהודית נשארו ללא כל אמצעי קיום. אין לדעת אם השלטונות היו מגיעים פעם לתוכניות שיקום כלשהם עבור האוכלוסיה היהודית שנושלה מפרסותיה הקודמות. בכל אופן במשך 21 חודשי השלטון הסובייטי עד פלישת הנאצים ב22- ביוני 1941, לא נעשו כל ניסיונות "פרודוקטיביזציה" מתוכננת. לא היתה גם עבודה "שחורה." אמנם היו לפעמים עבודות עונתיות בחקלאות במשקים שהולאמו, כגון איסוף סלק סוכר, או איסוף תפוחי אדמה, אלא שלעבודות אלה "גויסה" כל האוכלוסיה ללא יוצא מן הכלל, פרט לזקנים ילדים וחולים, ועבור עבודות כפייה זו לא ניתן כל תשלום, מאחר שלהלכה היתה זו עבודה "בהתנדבות" למען "הצלת היבול."
במצב זה התקיימו היהודים בחלקם על חשבון מלאי של מזונות שהוכן לפני המלחמה וממכירת חפצים אישיים לאיכרים תמורת מזונות. חלק נאלץ היה לעסוק בשוק השחור, כלומר בתיווך בעסקות הנ"ל ובאחרות, על אף הסיכון הרב שבהתעסקות זו ומחוסר כל ברירה אחרת.
במידה שאפשר על כן לשפוט מן הניסיון והדוגמה של עיירה אחת, אם כי כאמור לעיל אין להניח כי עיירה זו היתה יוצאת דופן – התעלמו השלטונות הסובייטים ממצבה המיוחד של האוכלוסיה היהודית שנבע ממבנה כלכלי וסוציאלי מיוחד במינו שהתגבש במשך דורות. לא ננקטו כל אמצעים כדי לאפשר להם השתלבות קונסטרוקטיבית בחברה ובמשק הסובייטיים. יתר על כן, היהודים נאלצו בעקיפין כדי להתקיים במובן הפיסי להמשיך ולהתעסק במקצועות בלתי פרודוקטיביים באותו הבדל שלפני כן, בפולין הקפיטליסטית היה הדבר, לפחות נסבל ע"י המשטר בעוד שבמשטר החדש היתה התעסקות זו בלתי חוקית וגררה אחריה רדיפות ועונשים חמורים. למעלה מזה – כל החנוונים לשעבר וגם בניהם, כולל אלה שטרם הגיעו לבגרות הוכרזו כאלמנט א-סוציאלי, נתנו להם תעודות זהות מיוחדות מסומנות במספר 11 ובסימונים מיוחדים. בתעודות זהות אלו לא יכלו לעבור לגור לעיר מחוזית, בה יכלו אולי ללמוד מקצוע חדש, או לרכוש השכלה כדי להיהפך לאלמנט "פרודוקטיבי."
היהודים נענשו, על כן, על היותם בלתי פרודוקטיביים בעבר במשטר הקפיטליסטי, כאילו היתה זו אשמתם. (לפי אותו הגיון צריך היה גם להעניש את הפועלים על היותם מנוצלים במשטר הקפיטליסטי), והעונש התבטא בכך שנחסמה בפניהם הדרך להיהפך לפרודוקטיביים גם במשטר החדש – מצב שגרר אחריו שוב עונשים חדשים.
נדמו ושותקו כליל גם החיים הציבוריים והתרבותיים. פסקו לפעול תנועות הנוער, חברות הצדקה וארגון הקהילה הרשמי. נסגרו "החדרים" ופסקה הוראת תורה ועברית. רק בבתי הכנסת לא נגעו, לפי שעה, לרעה, אם כי הם התרוקנו ממילא מפני שפרט לזקנים, שלא היה להם מה להפסיד, לא רצה אף איש, שקיווה לקבל עבודה כלשהי להכתים את עצמו ב"קלריקליזם" וב"קונטר-רבולוציה" – שההליכה לבית הכנסת היא, כידוע, סימנה המובהק.
ספרית "תרבות" נסגרה. כל הספרים שהיו בה, שמרביתם היו אגב ספרות יפה ובחלקם בסקטור האידישאי אף של מחברים שמאליים וגם קומוניסטים הושמדו. במקום ה נפתח מועדון כללי, בו התקיימו אספות הסברה, הוקרנו סרטי תעמולה וקוימו ריקודים כל ערב עד חצות.
מלבד זה קוימו שעורים ללימוד הקונסטיטוציה הסטלינית, אבל לא קוימו כל קורסים מקצועיים לנוער ולמבוגרים ואף לא ללימוד השפות הרשמיות הרוסית והאוקראינית, שידיעתם היתה חיונית לקבלת עבודה פקידותית כלשהי. יתכן כי גם כאן פעל שיקול נסתר כי האוקראינים ממילא יודעים את שפתם וליהודים אין צורך לדאוג (היהודים אמנם דיברו אוקראינית נלעגת, אבל לא הכירו את כללי הדקדוק והכתיב של שפה זו).
Tags: genealogy, hebrew, history, memories
Subscribe

  • Post a new comment

    Error

    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 0 comments